
מזרחי, בן 40, הותיר אחריו אישה וארבעה ילדים. הוא גויס למילואים בתחילת המלחמה בצו 8 ושימש כנהג D9. הוא חווה את טראומת הקיבוצים בעוטף ובהמשך נכנס לרצועת עזה, שם פינה לוחמים פצועים, ספג עשרות טילי נ"ט, נתקל במארבים של מחבלים, ירי נשק קל, מטענים ומוקשים. כל זאת, כשהוא מפנה את הדרך יחד עם נהגים נוספים עבור הלוחמים. אלירן ויתר הנהגים סללו צירים, סילקו מטעני חבלה והשמידו מבנים ממולכדים ופירי מנהרות.
אלירן עבר חוויות קשות, ראה מראות לא פשוטים וזה השפיע על הנפש שלו.
הדבר היחיד שנותר למדינה ולצבא לעשות למענו זה להכיר בו כחלל צה"ל ולאפשר לו להיקבר בקבורה צבאית. הוא סיים את חייו בגלל השירות שלו בצבא והתרומה וההקרבה שלו למען המדינה במחיר נפשו ולבסוף חייו.
מדובר צה"ל נמסר בתגובה: "צה"ל משתתף בצערה של משפחת מזרחי על מותו הכואב בטרם עת של אלירן ז"ל. אלירן ז"ל התגייס למילואים ופעל רבות במלחמת חרבות ברזל ובשנים קודמות, תקופת שירותו בסדיר ובמילואים תרמה רבות בהתקפה ובהגנה. לאחר בדיקה, נמצא כי אלירן ז"ל לא היה בשירות מילואים פעיל בעת מותו, ועל כן בהתאם לחוק, אינו זכאי ללוויה צבאית ומתוקף כך אינו זכאי לקבורה צבאית".