הכותב: שלום ארבל, לשעבר איש שב"כ וקצין ממשל ברצועת עזה
רפיח היא אכן נכס והמשתנה המרכזי להכרעת החמא"ס למרות שהקרב עליה לא יהיה פשוט כלל ועיקר – הוא יסמן בעיקר עבור העזתים את תחילת הסוף לשלטון החמא"ס ופעולתו הצבאית באזור כולו .
על ישראל לפעול ברפיח בהקדם ,לעשות כל פעולה אשר יש בה לקדם את מטרות המלחמה כולל לפנות את האוכלוסייה הפלסטינית מרפיח צפונה, לרוקן את רפיח מתושביה ולהכריז כי מי שיישאר נראה בו כמי שבא להילחם ואחת דינו.
יש לחרוש ולחשוף את ציר פילדלפי עד לעומק עשרות מטרים ובכך לטפל ולנטרל את מנהרות ההברחה .
את רפיח יש לצרף לגורל הרצועה ולהקים לכלל הרצועה ממשל צבאי אשר ינהל את הרצועה בשנים הקרובות והמעטות תןך פעולה מקבילה למיגור החמא"ס ויכולותיו, שחרור החטופים והכנת הרצועה לקבלת ישות מדינית שלטונית על דעת ישראל ,ישות אשר תהיה מפורזת מאמל"ח ואשר אין פניה לעימות עם ישראל.
רקע היסטוריוגרפי –
רפיח היא חצי עיר בדרום רצועת עזה , היא נחצתה לשניים בשנות השמונים של המאה שעברה – חצי ברצועה (בערבית: رفح – ראפאח) החצי השני בחצי האי סיני והיא נקראת רפיח מצרים/סיני (בערבית ראפאח סינא).
הגבולות בין ישראל למצרים נקבעו מחדש בעקבות הסכמי השלום ולאחר שמצרים סירבה לקבל לידיה את רצועת עזה. נשיא מצרים אנואר סאדאת למד כנראה היטב את ההיסטוריה משנות השלטון המצרי ברצועת עזה בין 1948 ל-1967 וידע שאין ברצועת עזה הון כלשהו אלא בוקה ומבולקה.
את שני החצאים של העיר חצה הגבול בין ישראל למצרים (בהיותה השלטת ברצ"ע) המכונה ציר "פילדלפי" והוא נותר כגבול בין שתי חצאי הערים לאחר ההתנתקות.
רפיח שברצועה הינה עיירה חקלאית במקורה המאכלסת אוכלוסייה בדווית ברובה (תושבים שהינם צאצאים לנוודים ערבים) ואשר במרכזה שני מחנות פליטים (מ"פ) פלסטינים גדולים – הנקראים מ"פ שבורה (shabura)ומ"פ יבנה (yebna), כיום נכון יותר לקרוא לעיר זו מחנה פליטים גדול אשר סביבו מספר שכונות חקלאיות (ח'ירבת אל עדס,ברזיל, שאוכת א-צופי) ויש גם שכונה חדשה מערבית לרפיח בואכה רפיח ים לשעבר בשם-תל סולטאן ,אשר נוסדה ופותחה ע"י השלטון הישראל בשנות השמונים של המאה שעברה כשכונה לשיקום פליטים מתוך המחנות הנ"ל.
העיר גובלת בים ממערב, הגבול עם ישראל ממזרח (הקיבוצים סופה וחולית) מצפון חולות גוש קטיף לשעבר או מה שקרוי -אזור ה"מוואסי" ומדרום כאמור ציר פילדלפי.
מעורבות בטרור-
במהלך השלטון הישראלי ובדגש מאז סוף המאה שעברה ועד היום ייצאה רפיח ובראשה מחנות הפליטים, טרוריסטים מקומיים באלפים -מכלל הארגונים -אשר חלק מהם הובילו תרתי משמע את הטרור הפלסטיני .
הבולטים שבהם פתחי שקאקי -מנהיג הג'יהאד האסלאמי אשר חוסל במלטה וכן מבצעי מגה הפיגועים כגון "פיגוע בית ליד" או חטיפת גלעד שליט ב-2006.
לצד פעילות הטרור הענפה פעלו אנשי רפיח יומם וליל לחפור ולהפעיל מנהרות הברחה בין שתי הערים ,בתחילה להברחות טובין וסמים ,בימי הרש"פ שילמו דיבידנד לקציני השטח ומיום היווסדו השתמש בהם חמא"ס להברחת אנשים ואמל"ח עצום ורב בציר אפריקה -מצרים- רפיח/רצ"ע באין מפריע.
ואם יבוא "היודע לשאול" וישאל -היכן היו ומה עשו המצרים השולטים ברפיח מצרים? הרי שהתשובה היא מודיעינית בשלב זה,מורכבת וחלקה הוא מושא להערכה .
המצרים אפשרו כנראה ב"חתימה נמוכה" וב"עצימת עין" את הברחות האמל"ח דרכם לרצועה – הם אינם נמנים כידוע על "חובבי ציון" ולמראית עין בלבד "עשו קולות" של מסכלים ושומרים על ריבונותם. ייתכן וחלק מכך אינו מדיניות רשמית ומוכתבת אך רמת השחיתות בצפון סיני ורמות השכר של משרתי כוה"ב המצרים באזור זה לא הותירה להם ברירה
אלא להתפרנס מאותה עצימת העיניים בתמורה לשלמונים .
כך או כך העובדה היא שהאמל"ח במימון או בייצור איראני לשימוש הטרור ברצועה לא עבר בדרכים רשמיות במעברי הגבול ואין כמעט דרך אחרת זולת מנהרות בפילדלפי.
מלחמת 7 אוקטובר –
ראשית שגתה ישראל בכך שלא החלה את התמרון ברפיח בלהט הקרב כבר בתחילת התמרון ובכך איגפה את הרצועה מדרום וניתקה את רפיח ואת רצועת עזה כולה ממצרים ומצירי הברחת האנשים, האמל"ח והציוד.
היה גם מועיל לו ישראל הייתה חושפת ומנטרלת את המנהרות וכפועל יוצא חושפת לקהילה הבינ"ל את התמונה הרחבה של הפרוקסי האיראני.
על פי דיווחים שונים מצויים כיום ברפיח מעל מיליון פלסטינים ובהם מספר גדודי חמא"ס הפעילים ומכינים עצמם לכיבוש העיר וסביבותיה -אזור צפוף ורגיש ביותר גם מחשש לזליגת האש והמלחמה אל העיר המצרית.
על מנת להשלים המערכה ייאלצו המצטופפים ברפיח כיום לשוב אל צפון הרצועה כאורחים או למה שהיה בתיהם או שכונת מגוריהם או למחנות עקורים.
סיכום –
ישראל לא תוכל להשיג את מטרות המלחמה ללא כיבוש מלא של רפיח הכולל שליטה בפילדלפי וכן ללא הקמת ממשל צבאי ישראלי זמני אשר יהווה חלופה שלטונית לחמא"ס.
ה"ממשל" יפעל להמשך מיגור שלטון חמא"ס ינהל הרצועה עד להעברה -בתנאים אופטימאליים- לישות שלטונית אחרת בתיאום עם הקהילה הבינ"ל והמקובלת על ישראל.
