חלק מהעדויות נחשפות בדו"ח אך בשל סיבות אתיות לא הובאו תיאורים ישירים של דברי הנפגעות והנפגעים. זהו דו"ח קשה לקריאה וההערכה היא כי המידע עדיין לא שלם בשל הקושי לחשוף פגיעות מיניות ולדבר עליהן, בימי שגרה ועל אחת כמה וכמה בהקשר של מלחמה. באיגוד מרכזי הסיוע מציינים כי היבט זה מוכר בספרות המחקרית על פגיעה מינית בזמן מלחמה וההערכה היא כי בשנים הקרובות יחליטו חלק ממי שעברו פגיעה מינית ב 7 באוקטובר ובשבי, לספר את סיפורם.
קטע מהדו"ח: "רבים ממעשי האונס בוצעו בקבוצה, תוך שיתוף פעולה בין המחבלים המתעללים. לעתים קרובות, האונס בוצע מול קהל – בני זוג, משפחה או חברים – באופן שנועד להגביר את הכאב וחוסר האונים של כל הנוכחים ולזרוע אימה נוספת ולהגביר את הכאב וההשפלה לכל הנוכחים… קורבנות רבים' נמצאו גופות מרוטשות וכבולות, כשאיברי מין הותקפו באכזריות, ובחלק מהמקרים הוכנס לתוכם כלי נשק.
כמה גופות התגלו ממולכדות במכוון. חלק מאנשי חמאס רדפו אחר קורבנות שנמלטו מהטבח, וגררו אותם בשערם בצרחות.
ההערכה היא כי גם כוחות ההצלה בשטח נמנעו מלדווח על המקרים בשל הבושה. הפגיעות המיניות השיטתיות שביצעו אנשי חמאס פגעו במעגלים רבים. בנפגעות ובנפגעים ששרדו, בבני משפחה וחברים שנאלצו לחזות בקרובות להם עוברות התעללות מינית, בעדי שמיעה וראיה, בכוחות החילוץ, באנשי ההצלה וההכנה שטיפלו בגופות. כולם נושאים עימם המראות. בני ובנות משפחה שיקירותיהם ויקיריהם חוללו. החטופים והחטופות המשוחררים אשר היו עדים למעשי התעללות.
רוב הקורבנות נהרגו לאחר מכן במהלך או אחרי התקיפה המינית". הדוח פירט מידע אך ורק ממקורות מזוהים שהותרו לפרסום, אך הניתוח כלל מקורות מידע חסויים נוספים, שאינם ניתנים לפרסום.
הדו"ח יוגש לאו"ם
