לדברי גלנט, תכנית “טבעת האש” שאיראן טיפחה סביב ישראל קרסה – ומבצע “חרבות ברזל” הוא רק תחילתה של שרשרת השמדת זרועותיה: חמאס, חיזבאללה והמערכת הצבאית האיראנית עצמה.
גלנט טוען כי איראן עמדה מאחורי מתקפת 7 באוקטובר, ובכך חשפה את מעורבותה הישירה. הוא מתריע כי מערכות הביטחון של ישראל רואות ושומעות הכול – ונמצאות בכל מקום, ומציב שאלה רטורית לחמינאי: “כיצד תבנה תכנית גרעין סודית – כאשר אין לך סודות?”
המכתב מתאר את רשת השליחים של איראן כעומס מבצעי שמוביל לקריסתה האסטרטגית, ולא כנכס.
בפסקאות הסיום, גלנט מציב בפני חמינאי ברירה חדה: לשנות את הדרך, או להיגרר לעימות שיביא להרס תשתיות, אובדן נכסים, וחשיפה מתמשכת.
הוא חותם באזהרה: “נותר לך זמן – אבל לא הרבה.”