תשעה באב, יום שבו אנו עוצרים את המירוץ היומיומי, עוצרים לחשוב ולהתבונן עמוק פנימה. זהו יום של צער, של זיכרון ושל חשבון נפש,
שבו אנו מציינים את חורבן בית המקדש השני, את האובדן הגדול של מרכז חיינו הרוחניים והלאומיים.
אבל מעבר לצער ולכאב, תשעה באב הוא גם יום שמזכיר לנו על מה נחרב הבית – שנאת חינם. שנאה קטנה, שהלכה והתפשטה כמו אש בשדה קוצים, ושסופה היה חורבן. כשאנחנו מדברים על שנאת חינם, זה לא רק סיפור היסטורי. זהו לקח על אנושי עמוק ונצחי, שמדבר אלינו כאן ועכשיו. כמה קל לשנוא, כמה קל לפסול את האחר, כמה קל להתרחק ולחיות בתוך בועה של דעות והשקפות חיים משלנו. אבל עם ישראל, מאז ומתמיד, ידע שהכוח האמיתי שלנו לא טמון במחלוקות, אלא באחדות.
בימים האלה, כשאנחנו זוכרים את החורבן, יש לנו גם את ההזדמנות לבנות מחדש. לא בית פיזי, אלא בית רוחני – לבנות גשרים במקום להעמיק את הפערים,
לזרוע אהבה במקום שנאה, ולחזק את מה שמחבר אותנו כעם. בית המקדש נחרב כי לא ראינו אחד את השני כאחים.
אז מה נדרש מאיתנו היום? לראות את האדם שמולנו באור חדש, למצוא את המשותף בינינו, ולחזק את הקשרים הבין-אישיים שלנו. זה קשה, אבל זה אפשרי העולם שלנו מלא בדעות שונות, באתגרים ובשוני. אבל האתגר הגדול ביותר הוא דווקא לראות את הטוב בכל אדם, לבחור להאמין באחר, לבחור להיות סבלני ולהקשיב. כי כשאנחנו מאוחדים, כשאנחנו בוחרים באהבת חינם – אנחנו הופכים לבלתי מנוצחים.
תשעה באב הוא לא רק יום של אבלות, אלא גם יום של הזדמנות. הזדמנות לעשות שינוי, הזדמנות להתחיל מחדש. כי כשאנחנו מאוחדים, אין כוח בעולם שיכול לפגוע בנו. זה הזמן שלנו לבחור באחדות, לבחור באהבה, לבחור בעתיד טוב יותר. לשפוט לכף זכות את האדם שמולנו עם כל הקושי שדבר. נזכור את המילים מהמשנה: "על שלושה דברים העולם עומד: על התורה, על העבודה ועל גמילות חסדים."
לא רק בתיאוריה, אלא במעשים יומיומיים. כך נוכל להפוך את העולם למקום טוב יותר, מקום שבו נבנה ולא נהרוס, נחבר ולא נפריד. מאחל לכולנו יום של משמעות, של התבוננות פנימית ושל החלטות טובות לעתיד, באהבה ובתקווה,
בן בניה ליבה
